Ad copy

טוב, אני כותבת את זה מהטלפון באוטו, דקה לפני שאני עולה למשרד, כי אני פשוט חייבת לפרוק את מה שקרה פה אתמול בלילה. אני רועדת רק מלחשוב על זה. אם הייתם מספרים לי לפני שבוע שאני אשב ואכתוב פוסט כזה בפייסבוק, הייתי צוחקת לכם בפנים. אני הבנאדם הכי ריאלי שיש. לא מאמינה לסיפורים, לא קונה שטויות באינטרנט, ובטח שלא חשבתי שאני אשכרה אצטרך "עזרה מבחוץ" כדי שבעלי יאהב אותי בפאקינג בית שלי האמת היא שהזוגיות שלנו מתפוררת בשנתיים האחרונות. נשואים 8 שנים, שני ילדים, קריירה, משכנתא... הפכנו למכונה משומנת של משימות. "מי אוסף מהגן", "תקנה חלב", "תפעיל מכונה". אבל אהבה? תשוקה? הכל נהיה מגעיל מדכא כזה ברמות הרגשתי שאני שקופה בשבילו. הוא ראה בי שותפה לדירה ,כאילו אני איזה חבר מהצבא מה ששבר אותי היה ביום הולדת שלי לפני שבועיים. סגרנו לצאת לחגוג במסעדה כמה זוגות, חברים טובים שלנו. משהו שלא עשינו חודשים. השארתי את הילדים אצל חברה, הלכתי לקניון, קניתי שמלה חומה כזאת מהממת, מחמיאה בטירוף,עשיתי החלקה, התפנקתי, הרגשתי מליון דולר. במסעדה היה ערב באמת אש. ישבנו כולם, צחקנו, שתינו מלא יין, ובשלב מסוים בעלים של חברות שלי לא הפסיקו לזרוק להן מחמאות, ללטף אותן, להחזיק ידיים מתחת לשולחן. ובעלי? כאילו אני אוויר. הוא היה עסוק בלדבר על פוליטיקה ועל הלחץ בעבודה שלו, ובקושי הסתכל לכיוון שלי. כשחזרנו הביתה, למרות הכל, היין קצת עלה לי לראש והייתי בטוחה שאוקיי, שתינו, זרמנו, יש אווירה טובה, אולי סוף סוף הוא יהיה חרמן בלילה ומשהו יקרה... אבל איך שנכנסנו בדלת הוא פשוט זרק את המפתחות, שם את השורטס המוכתם שלו, אמר לי "וואו אני גמור מהאלכוהול, לילה טוב מותק", ונרדם תוך שתי דקות עם הגב אלי. אפילו לא נשיקה, וגם מה זה ״מותק״? מה אני כלב נכנסו למיטה והדמעות פשוט חנקו לי את הגרון. הרגשתי הכי דחויה בעולם, כמו איזה חפץ בבית. בהיתי בתקרה ואמרתי לעצמי: "זהו? ככה הולכים להיראות החיים שלי מעכשיו? בלי ריגוש? בלי סקס? בלי שבעלי ירצה אותי בכלל?". הרגשתי שאני מאבדת את הנשיות שלי, שהפכתי לזקנה ומשעממת ואפילו יציאה WITH חברים ואלכוהול לא מזיז לו,הביטחון העצמי שלי פשוט נעלם באותו רגע. התחושה המביכה הזאת, שאת אשכרה צריכה להתחנן לתשומת לב ולרדוף אחרי בעלך בתוך הבית שלך,זה נראה למישהו? כמה ימים אחרי זה, גללתי באנסטגרם מרוב שיעמום בלילה,בדרך כלל אני רק פייסבוק לא יודעת למה נכנסתי לאינסטגרם, ראיתי סרטון של מישהי שאמרה משהו שפשוט פתח לי את העיניים. היא אמרה: בנות, אתן חיות בסרט שאתן שמות בשמים של אלף שקל בשביל בעלכן. גברים לא מבינים בריח של פרחים. מה שמחרמן אותם באמת זה חומר ריח טבעי שנקרא פרומונים, שמדליק להם את הראש בשנייה בלי שהם בכלל מבינים למה'." אמרתי לעצמי "טוב חלאס, מה קשור בושם עכשיו, איזה בולשיט". אבל המועקה הזאת בלב לא עזבה אותי, והייתי כל כך נואשת שהזמנתי,(אני יודעת שזה נשמע מביך אבל זה הצאנס האחרון) שהחלתי להזמין בקבוק אחד שהיה עליו ביקוש מטורף. אמרתי לעצמי שמקסימום הפסדתי כמה שקלים. המשלוח הגיע ביום שני. בקבוק נדיר, ריח מעודן, נעים, אבל באמת שלא משהו חריג או שונה ממה שיש לי על השידה. אתמול בערב, לפני שהוא חזר מהעבודה, החלטתי לעשות ניסוי. שמתי שתי שפריצים קטנים על נקודות הדופק בצוואר, ועוד נגיעה קטנה מאחורי האוזן. לבשתי סתם טרנינג ביתי רגיל וטי-שירט פשוטה, וישבתי במטבח. הוא נכנס הביתה עצבני, אחרי יום זוועה במשרד, זרק את המפתחות על השיש הדליק את הדוד ובא לעבור לידי כדי ללכת לחדר. איך שהוא הגיע למרחק של חצי מטר ממני – הבנאדם פשוט עצר במקום. נשבעת לכם, ראיתי פיזית איך האישונים שלו מתרחבים בשנייה. בלי להגיד מילה, בלי לשאול מה נשמע, הוא פשוט תפס אותי מהמותניים, סובב אותי אליו ודחף את הפנים שלו ישר לתוך הצוואר שלי. הוא התחיל לנשום את הריח שלי בצורה פסיכית, כאילו הוא איבד את השפיות. נהיה לו מבט בעיניים שלא ראיתי אצלו מאז הדייטים הראשונים שלנו לפני כמעט עשור – מבט רעב, חרמן בקטע מטורף. הוא פשוט הצמיד אותי אליו חזק חזק ולחש לי: "מה זה... מה יש לך על הצוואר? את משגעת אותי". אני לא יכולה להמשיך לתאר לכם מה הלך שם אחר כך על השטיח במסדרון ועל הספה, כי באמת יחסמו אותי... אבל בואו נגיד שהבנאדם פשוט איבד את הצפון (במובן הכי טוב שיש!). הוא לא עזב אותי כל הלילה, חיבק, נישק פתאום, לא רצה שאני אלך ממנו. פתאום לא עניין אותו הדוד שזה משהו חריג כן? בדרך כלל מי ששוכח את הדוד מקבל צעקות, וסוף סוף הרגשתי שאני לא רק האמא שדואגת לחוגים ונקיונות. הייתי האישה שלו, המלכה שלו, זאת שהוא פשוט מרייר עליה ולא יכול להוריד ממנה את הידיים. הביטחון העצמי שלי שהיה ברצפה פשוט קפץ לשמיים ברגע אחד. הבנת כמה גברים הם יצורים ביולוגיים פשוטים וכמה קל להדליק להם את הפיוז במוח כשמשתמשים בשפה שהטבע נתן להם. הרגשתי סקסית ונחשקת כמו שלא הרגשתי שנים, ובנינו? מי לא רוצה להרגיש ככה..